דרך קצרה להתעוררות הנשמה?

אנחנו ממשיכים בלימוד הפרקים העוסקים ב"דרך הקצרה". דרך זו כאמור, אינה מסתמכת על יכולת ההתבוננות של האדם, אלא מציעה פתרון גם למי שלא מסוגל לשבת ולהתבונן בגדולת השם.

אין צורך לייצר רגשות על ידי התבוננות, כיוון שהרגשות האלה

כבר קיימים בתוכנו, בסך הכל צריך לעורר אותם. יש בנו אהבה טבעית לקב"ה, רק שהיא מוסתרת בתוך הלב וצריך להוציא אותה החוצה. כדי להוציא אותה החוצה לא חייבים להתבונן, מספיק להיזכר שהיא שם, מספיק להיזכר על המהות האמיתית שלנו והיא כבר תצא. בדרך כלל אהבה זו מתגלה רק במקרה חירום, אך בפרקים אלו אדמו"ר הזקן מציע שיטה חדשה, כיצד נוכל לגלות אותה גם בזמנים רגילים. יותר נכון, הוא מלמד אותנו שיטה לפיה נוכל להרגיש שגם הזמנים הרגילים הם מצבי חירום.

מדוע במצבי חירום כל יהודי מתעורר? מדוע כאשר יהודי נדרש להחליט בפירוש האם הוא שייך לעם היהודי או לא, הוא נזכר מי הוא באמת ועושה את הבחירה הנכונה?

הנשמה של היהודי מאוחדת עם הקב"ה, זה ה"חיים" שלה, כשם שבגשמיות אדם לא מוכן למות, ויעשה הכל כדי להציל את עצמו, כך ברוחניות, הנשמה לא מוכנה "למות", לא מוכנה לוותר על הקשר של עם הבורא.

מה הבעיה בדרך כלל ? הבעיה היא שאנחנו לא מרגישים את הנשמה, לא מרגישים את האמת, זה לא מאיר לנו. מכיוון שלא מרגישים את הנשמה, אז לא מרגישים שעבירות מנתקות את הקשר עם הבורא. רק כשזה מגיע ל"משהו רציני" אז אנחנו מתעוררים. אם יציעו ליהודי שומר תורה ומצוות לאכול ביום כיפור, הוא יזדעזע עד עמקי נשמתו ולא יהיה מוכן לעשות זאת בשום פנים ואופן. גם אם ביום חול הוא לא תמיד מקפיד על קלה כבחמורה.

כעת האתגר, הוא להרגיש שגם עבירה הכי קטנה שקולה לאכילה ביום כיפור. אך כדי להסביר את זה צריך להבין את משמעות האמונה בא-ל אחד כפי שמוסבר בחסידות.

השם אחד
האמונה שלנו בהשם, היא לא רק שיש בורא אחד לעולם ולא כמה, אלא שאין עוד מציאות מלבדו. הוא לא רק כוח עליון שמשקיף על העולם מהצד, הוא מחיה את העולם ובלעדיו אין העולם קיים. הוא נמצא בכל מקום ובכל רגע, הוא החיות שמאחורי כל נברא ונברא, הוא האמת של כל דבר. אין עוד מציאות מלבדו.

איפה הוא נמצא?
הרבי המהר"ש, רבי שמואל, אהב בילדותו לגלף בעץ באמצעות אולר. אחד החסידים פנה אליו ואמר לו: "אם תגיד לי איפה הקב"ה נמצא אתן לך את האולר החדש שלי".

ענה לו רבי שמואל: "אם תגיד לי איפה הוא לא נמצא – אתן לך את שלי!" כששמע החסיד את התשובה, נתן לו את האולר החדש...

אז מה?
אז מה אם הבורא נמצא בכל מקום כל הזמן, אז מה אם אין עוד מציאות מלבדו ? איך זה נוגע לחיים שלי ?

השלב הבא הוא ההבנה כי לבורא יש רצון, והתחברות אליו היא על ידי קיום רצונו, ולאידך אי קיום רצונו מנתק אותנו ממנו. מסופר על חסיד קשיש בן תשעים שנה, ואף על פי כן ראו שבכל פעם שניגש לקיים מצווה עשה זאת בחיות גדולה ובהתלהבות כמו בחור צעיר. שאלו אותו החסידים הצעירים איך יש לו עדיין כוח, כיצד הוא עושה זאת. הוא ענה, שאם הקב"ה האינסופי נותן לו צ'אנס להתחבר אליו (שהרי מצווה מלשון צוותא וחיבור) – איך אפשר לעשות זאת בלי התלהבות...

ההבנה שיש בורא לעולם והוא פה איתנו צריכה לשנות האדם וגישתו לחיים מהקצה אל הקצה. המשמעות של ההבנה הזו היא שיש לעולם תכלית, יש סיבה מדוע נבראתי, יש לי תפקיד בעולם. יותר מזה, יש לי אפשרות להתחבר למשהו יותר נעלה מכל דבר אחר, יש לי יכולת להתעלות מעל הכל ולהתחבר למקור, לשורש, לבורא ברוך הוא.

אמנם הוא בכל מקום אך זה בהסתר. בתורה הוא נמצא בגילוי. התורה היא חכמתו ורצונו, כשאדם לומד את חכמתו ומקיים את רצונו הוא מתחבר אליו.

ההתחברות אליו היא על ידי קיום רצונו, ממילא הבנה זו מביאה את האדם להתמסר לרצונו של הבורא, גם אם זה כרוך בוויתור על הרצון האישי שלו.

קיום הרצון מחבר אותנו, והליכה נגד הרצון מנתקת. רצונו של הבורא נמצא בתורה ויותר ספציפית בשולחן ערוך, כמו שנכתב בתחילתו "לעשות רצון אביך שבשמיים".

קלה כבחמורה
עכשיו ניתן להבין מדוע כל עבירה, אפילו הקטנה ביותר, מצריכה זהירות כמו בעבירה חמורה. כי לא רק העבירות הגדולות מפרידות אותנו מהבורא, גם הקטנות. מצב חירום בו אנו על סף פירוד מהשם, הוא לא רק כאשר מאיימים על חיינו באם לא נעבוד עבודה זרה ח"ו, מצב חירום הוא בכל רגע ממש. כל רגע בו אדם עלול לעבור עבירה, הוא מצב חירום ממש, כי כל עבירה עלולה לנתק אותו ממקורו ושורשו, לנתק אותו מהבורא יתברך שמו.

כלי שימושי
הסתכלות כזו על העולם נותנת לנו כלי שימושי לחיי היום יום, להתגברות על כל מכשול שלא יבוא. הסתכלות זו עוזרת לנו לגלות את הכוחות הנעלמים שבנו, את כוחות המסירות נפש. אין צריך "לשמור" אותם למצבי חירום, כל רגע הוא כזה. כשם שבמצב חירום כל יהודי יכול לגלות את הכוחות הפנימיים, כך גם אנחנו יכולים לגלות אותם ברגע זה ממש, זה עניין של הסתכלות.

מבט לגאולה
הרבי מסביר דבר דומה בנוגע ליחס שלנו לגלות. ישנם כאלה שנדמה להם שהגלות היא לא כל כך נוראה, סך הכל חיים טוב, יש גשמיות יש רוחניות, מה חסר ? אך ההסתכלות שהרבי מלמד אותנו היא שונה לחלוטין. הבעיה בגלות היא לא רק הניסיונות והקשיים, לא רק המאבקים והבלבולים, אם זה היה כל הבעיה אז באמת מי שיש לו חיים טובים, לא צריך להיות מודאג מהגלות.

הבעיה עמוקה הרבה יותר, הבעיה היא הגלות עצמה, המצב בו הקב"ה נמצא בהסתר זה עיקר הבעיה, השכינה בגלות. הקב"ה, כביכול, חולה במחלה נוראית, ומחכה כל רגע להבריא. אדם שאביו חולה, רוצה שיהיה בריא היום, עכשיו, ולא רגע אחד מאוחר יותר, הוא לא מוכן לחכות כלל, ומוכן לעשות הכל כדי לעזור לאביו. כך גם אנחנו צריכים להסתכל על העולם, להבין שמחכים לגאולה לא רק בשביל לגמור את הקשיים (שאז מי שאין לו קשיים בחיים לא מחכה לגאולה), מחכים להתגלות של הבורא. שלא רק נדע שהוא בכל מקום, שנראה את זה בעיניים שלנו. כל רגע שזה עוד לא קרה הוא בגדר מצב חירום בו אבינו עדיין חולה.